לוי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "הפלת'ד") אשר הגישה התובעת – מירב לוי (להלן: "התובעת" או "מירב") כנגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרת היישוב") ונגד אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: "אבנר").

ברקעה של התביעה עומדת תאונת דרכים קטלנית מיום 20/06/02.

נסיבות קרות התאונה מתוארות בכתב התביעה ולפיהן נהג אבישי סופר (להלן: "המנוח") בכביש עפר הסמוך למסילת הרכב מכיוון פתח תקווה לכיוון בני ברק. בשלב מסוים ביקש המנוח לחצות את מסילת הרכבת אולם רכבו נתקע בין פסי הרכבת והרכבת אשר לא הספיקה לבלום התנגשה בו בעוצמה רבה וכתוצאה מהתאונה נפטר המנוח וכך גם חברו היושב לצידו ברכב.

ליבת הסכסוך נוגעת לשאלה האם היתה התובעת ידועה בציבור של המנוח אם לאו ?

במידה שייקבע כי התובעת אינה ידועה בציבור כעולה מן הנסיבות ובהתאם למצב המשפטי אזי תתייתר שאלת פיצויה כתלויה במנוח.

היה וייקבע כי התובעת היא אכן ידועה בציבור של המנוח תעלה שאלת הנזק על פי חוק הפלת"ד - האם התובעת זכאית לפיצוי כאמור ומה מידתו בנסיבות האופפות.

גרסת התובעת

התובעת טוענת כי היתה הידועה בציבור של המנוח ותביעתה מוגשת כתלויה במנוח.

בעדותה בבית המשפט מתארת התובעת ממושכות את מערכת היחסים בינה לבין המנוח, שכללה בין היתר מגורים משותפים, רכוש משותף, התנהלות בחשבון בנק יחדיו, השתתפות בארוחות ובאירועים משפחתיים וכוונה של השניים למסד את חייהם ולהינשא (ראו למשל עדותה- פרוטוקול רחובות עמ' 27 באשר לארוחות שבת, יום העצמאות, יום ההולדת של ענבר-אחות המנוח, ארוחות עם הילדים בבית המשותף ועוד).

משנשאלה אודות ההיכרות ביניהם העידה כי הם יצאו שנתיים ושנה קודם לכן היו בקשר טלפוני יומיומי כחברי נפש (שם, עמ' 19 ש' 17,18).

בדצמבר 2000 עברו להתגורר יחדיו בדירה בקרית שאול (שם, עמ' 21 ש' 8) (להלן: "הבית" או "הדירה בקרית שאול"). לדבריה הסכם השכירות לא היה על שם שניהם בשל העובדה שנדרשו ערבים ועל כן החליטו לפעול בעצת עורך דין באופן שהמנוח היה לשוכר והיא לערבה (שם, עמ' 23 ש' 5,6,9-11,24,25 וראו לעניין זה האמור בתצהירה-ת/6). זה המקום לציין כי השיקים עבור השכירות הוצאו מחשבון הבנק שעל שם התובעת ובחתימתו של המנוח (ראו עדותה שם, בעמ' 24 ש' 1,2).

עוד יצוין כי על פי עדותה השניים לא שינו את כתובת המגורים בעקבות המעבר לדירה הואיל והשכירות היתה לזמן קצוב מן הנסיבות המפורטות בעדותה (שם, עמ' 35 ש' 10-14).

בדצמבר 2001 החליטו השניים להינשא (שם, עמ' 26 ש' 11 וראו תצהירה). בהקשר זה נשאלה התובעת בחקירה הנגדית - מדוע לא קיבלה מעם המנוח מתנה בעקבות הצעת הנישואין והכיצד לא נקבע מועד לחתונה. בעדותה הסבירה התובעת כי השניים חגגו בהליכה למסעדה והרמת כוסית וכי היא לא נזקקה למתנה לציון הארוע (שם, שם ש' 14-17). בנוסף חרף ההחלטה המשותפת על נישואין טרם נרשמו השניים ברבנות (שם, שם ש' 32) ואף לא החליטו על מועד שכן לדבריה לכתחילה המנוח העדיף חתונה בקיץ ואילו היא חשבה להתחתן בחורף.

באשר להתנהלות בחשבון הבנק על שם התובעת – מציינת העדה כי בשלב בו השניים היו חברי נפש טרם הפיכתם לזוג - סייעה בידו התובעת לשלם עבור חברת הביטוח ובתוך כך הסתייע המנוח גם באחותו חדווה וכן בחברים נוספים כגון עופר ריכטר.

משהפכו לזוג "עם כוונות רציניות" כלשונה, החל המנוח להתנהל בחשבון הבנק כבשלו בבחינת "חשבון משותף לכל דבר" (שם, עמ' 20 ש' 8-12, עמ' 23 ש' 28) כך גם השיקים שנמשכו כאמור לפקודת השכירות היו מחשבון זה ובחתימתו של המנוח. בהקשר זה הדגישה התובעת כי "בבנק גם ידעו שהוא מתנהל בחשבון שלי" (שם, עמ' 24 ש' 4,5).

באשר למצב הכלכלי של המנוח ולמידת השתכרותו – מספרת התובעת כי המנוח נהג ברכב מסוג לנדרובר (שם, עמ' 19 ש' 1) לדבריה מצבו הכלכלי היה טוב ביותר והוא נהג להסתובב עם מזומנים. הסיבה בגינה חשבונו היה מוגבל לטענתה היא משום ש"היו פעמים שהוא לא הפקיד כסף, הוא היה ככה מפוזר ולא הפקיד כספים ואז הגבילו לו את החשבון, שיקים חזרו" (שם, עמ' 20 ש' 17,18). לדבריה "לא ידעה" כי היו לו חובות גדולים והחובות שנערמו לאחר מותו נבעו לדבריה מכך שהוא שיפץ בתים והוציא לצורך כך כספים אולם לא קיבל את התמורה וזאת לאחר התאונה (שם, שם ש' 26-29).

עוד היא מציינת בעדותה כי "אבישי התנהל לבד. הכרטיס אשראי היה אצלו, הפנקסים, הוא ידע מה הוא מוציא ומה הוא מפקיד..." (שם, עמ' 21 ש' 1,2).

על פי עדותה הם חיו ברמת חיים גבוהה לרבות החזקת שני רכבים (ג'יפים) ושני קטנועים כעולה מתשובתה לבאת כוח הנתבעות (שם, עמ' 26 ש' 12,20).

עם זאת חשבון הבנק נוהל על בסיס של חובה כלומר היה בו מינוס של קרוב ל-11,000 ₪ וההסבר המצוי בפיה לעניין זה היו שיקוליו של המנוח אשר קיבל לידיו כספים "בשחור" והעדיף כי חשבון הבנק יתנהל בחובה על מנת למנוע חקירות של רשויות המס (ראו דבריה שם,שם ש' 21-28).